שום דבר לא הכין אותנו לזה, ולמרות כל מה שקראנו על פורט מורסבי, בירת פפואה ניו גינאה, כשמדמיינים עיר בירה היא אינה דומה לשום דבר שאנו מכירים.
חוץ אולי מכמה מדינות באפריקה בהן היינו.
עיר קשוחה, מרתיעה.
לא מפותחת, פרימיטיבית.
לא נתנו לנו להסתובב בחופשיות.
אפילו למכולת, במרחק כמה כמה מאות מטרים מהלודג׳, דאגו שלא נצא ללא ליווי של אדם מקומי.
מתחמי הקניות/הבנקים ואיזורי הכספומטים מלאים במאבטחים, גדרות ושומרים.
ביום הראשון נתקלנו בקבוצות אוהדים מחוץ לאיצטדיון מתקשטים למשחק רוגבי שנערך במקום שלמרות "ההפחדות" דווקא היו נחמדים וידידותיים.
למרות כל מה שציינתי, לא רצינו לפספס את בניין הפרלמנט של פפואה ניו-גיני, מבנה ארכיטקטוני מרשים ביופיו.
הגענו לשם עם אחת מנשות הנוצרים המשיחיים, אוהבי ישראל ששמחה ללוות אותנו עם רכבה לסיור.
כמה מילים על המקום, כי כנראה לרובכם לא יצא להגיע לשם: בניין הפרלמנט מצטיין בצורה ייחודית ומחקה 4 סגנונות בנייה ייחודיים בכפרים במדינה.
תוכנן ע"י האדריכל הניו זילנדי Cecil Hogan King תוך מתן תשומת לב למסורת הפפואנית השבטית, ולפיה בכל כפר מסורתי ניצב מבנה גדול המשמש כמקום מפגש לקהילה או משכן לרוחות הנפטרים, ה-Haus Tambaran, "בית הרוחות".
בחלק הקדמי עבודת מוזאיקה עם כל המוטיבים המקומיים המסורתיים של מדינה הכוללים טבע, חיות ולוחמים.
מיודענו, הנסיך צ׳ארלס, כיום מלך בריטניה, חנך אותו בשנת 1984.
מהר מאד מיצינו את העיר וטסנו צפונה לטייל באזורים הכפריים עליהם אספר בהמשך.
